"לא לומדים מנהיגות, זה בילד-אין": ראיון פרידה עם בני כשריאל

כחודש לאחר שסיים את תפקידו כראש העיר במשך שלושים ושתיים השנים האחרונות, בני כשריאל הכניס אותנו לביתו לראיון סיכום אישי במיוחד על המשפחה והבילוי עם הנכדים, התחביבים, המשברים בעבודה, החרטות והדברים שהוא הכי גאה בהם. צפו בראיון המלא עם ראש העיר היוצא בני כשריאל ובואו להכיר אותו ממקום קצת יותר אישי.

אז הייתי רוצה אולי לשמוע קצת על התחביבים שלך, אם זה אפשרי.
טוב בואי נעשה את זה קצת פחות פורמלי, יש לי מספר תחביבים. קודם כל אין דבר כזה שבבוקר אני לא אמלא את התשחצים, את הסודוקו של העיתון היומי, אם זה ידיעות אחרונות, אם זה ישראל היום. בסוף השבוע אני לא מתחיל את השבת בלי למלא את כל הדברים. הדבר הבא, התחביב השני שלי זה יחסים בינלאומיים. אני אוהב את ההרצאות ואני אוהב לקרוא ואני נכנס לכל מיני מאמרים, אם זה באינטרנט, אם זה בעיתונים, אני מחפש. כמובן ללכת בטבע, זה אחד הדברים.  למשל יום שישי האחרון אני ועוד כמה חברים היינו בעין השופט ובתל מגידו. מדי פעם אני אוהב לעשות את הטיולים אבל בארץ שלי, יש לנו מדינה נהדרת. אז לראות את המים, את הצמחייה, את ההיסטוריה של עם ישראל, תל מגידו זה ממש היסטוריה של עם ישראל.

במהלך שנות כהונתך כראש העיר, היה לך זמן ככה לעסוק בתחביבים האלה או שזנחת אותם? חוץ מהסקספון.

יש ככה דברים שאתה אוהב לעשות במיוחד עם המשפחה בזמן הפנוי?
אני אוהב לבקר את הנכדות שלי. עכשיו יש לי גם נכד. אני ממש קשור אליו עכשיו. הוא בן שנה,  היה לו יום הולדת שבת שעברה. הוא היה בן שנה, קוראים לו עידו בנימין, וכשאני מגיע אליו, הוא מחייך, הוא שר וקופץ עליי, ואפילו לא מוכן ללכת להורים שלו כשהוא מחובק על ידי. הוא לא הולך לאביו ואימו הוא נשאר על ידי. ואנחנו כמובן שרים ביחד, יש לי גם הרבה שירי ילדים שאני שר לו, שאני שרתי לילדים שלי, והדור הזה לא מכיר את השירים האלה. אז אני שר לו והוא מרוצה. והנכדות שלי, אני אוהב לשחק איתן, לראות איתן טלוויזיה. ועכשיו בזמן האחרון, אני התחלתי לשחק איתן רמיקוב.

בני, במהלך שנות כהונתך כראש העיר, האם הרגשת שאתה מצליח לאזן בין החיים הפרטיים לבין העבודה? הצלחת ככה לשמור על איזושהי הפרדה?
אי אפשר. אבל אני יכול להגיד שאני חייב לילדים שלי הרבה. משום שהם היו ילדים קטנים כשאני התחלתי. אני התחלתי לפני 32 שנה כראש עיר, ולפני כן הייתי מנכ”ל חברה באשקלון, בדרום. אז גם כן כבר לא הייתי כמעט בבית. בבוקר המוקדם הייתי נוסע עד לאשקלון, באר שבע, אשדוד, שם הייתה הפעילות של החברה. ואחרי זה מיד, כלומר, כ -40 שנה, 39 שנים יותר נכון, יותר מדויק, לא הייתי עם הילדים כל הזמן. אין מה לעשות, מחיר מסוים. גם כראש עיר וגם לפני כן. אתה יוצא בבוקר, חוזר בלילה, ישיבות בלילה וכו'. אבל שמרתי על סופי שבוע בצורה הדוקה איתם. זה הלך על חשבון המשפחה. ראשות עיר, אין מה לעשות. אם אתה, ענייני העיר טובענים מדי, אתה לא יכול להשאיר משהו לא סגור. ועכשיו כראש עיר אתה מטפל בכל העשייה, זה אפילו יותר מאשר ראש ממשלה. כי ראש ממשלה יש לו שרים את כל הסמכויות שהם עושים. ראש עיר צריך להיות מעורב בכל עניין, בכל אגף שהוא. 

היום החינוך חייב להביט על התקדמות הטכנולוגיה. על הקידום החברתי, על הקידום התרבותי, על הקידום האמנות. ואתה לא יכול להישאר במקום. חייב להתקדם יחד. אתה חייב לשנות כל הזמן, בצורה יצירתית. את מערך החינוך שיש לך ברשות המקומית. בדברים האלה, משרד החינוך כמעט ולא נכנס. למשל, הסייבר, משרד החינוך לא נכנס לזה בכלל. זה פרויקט רשותי. מכון להדרכת הורים, שזה כל כך חשוב, מאוד חשוב. לתת את הכלים הנכונים להורים. להתמודד עם כל הצרכים של הילדים. צרכי החינוך בדור המודרני הזה. שהשאיפות שלו הם שונות, הצרכים שלו שונים, החלומות שלו שונים, דפוסי ההתנהגות שלו שונים. אתה צריך להכיל את כל הדברים האלו ולקדם כל הזמן. כלומר, לצעוד כל פעם צעד אחד לפני הטכנולוגיה. כשאני מגיע למשל, כשאני הגעתי לבסיס חיל המודיעין לביקור וראיתי שם בוגרים של בתי הספר שלנו. “שלום בני מה נשמע?” וכו’ זה פשוט ריגש אותי. ואני הבנתי שזה בעצם מה שעשינו, זה מה שהיה נכון לעשות. וכשאני רואה את התלמידים שלי, הם אדריכלים ורואי חשבון, ויועצים משפטיים וטייסים וקצינים, וקצינים גבוהים בצבא. זה אומר שבאמת, כך צריך להיות מערך החינוך. ערכים ומצוינות.

תוכל לספר לנו קצת על אולי איזשהו משבר שהתרחש במהלך שנות כהונתך וככה, על האופן שבו ניהלת את המשבר הזה. אם יש משהו שזכור לך במיוחד? 
אחד, הנושא של בנייה במעלה אדומים. כשאובמה עלה לשלטון, כלומר, נבחר לנשיא ארצות הברית, הייתה כאן הקפאת בנייה וכל התחינות וכל המאבקים, לא ידעו דבר. כי ראש הממשלה היה חייב לפעול לפי מדיניות אובמה. לא הסכמתי לזה. ואז טיפלנו במשבר בצורה כזאת שבוא נבנה בתוך העיר. את האינפילים. בוא ניתן לדירות לבנות עוד קומה, כדי שיוכלו להשכיר אותה או למכור אותה. אבל זה היה מעט שבמעט. היו עוד כמה נושאים של משברים בנושאים חברתיים. פתאום גיל הזהב גדל, קבוצת גיל הזהב גדלה. והיינו צריכים לפתור את הבעיה. אז מיד הוספנו עוד נדבך למועדון יובלים לגיל הזהב. ובנינו את מועדון יום לתשושים. תקופת הקורונה גם היא הייתה אתגרית. זה לא דבר פשוט. רוב הזמן היינו בבית, הייתה תקופה ארוכה בבית. בכל הנושא של החינוך ולהחזיר אותם חזרה לספסל הלימודים. ולהחזיר ולתת לתושבים את ההרגשה. אבל משברים ברוך ה' עברנו את כל המשברים האלו טוב. גם חילופי השלטון שראינו מדי פעם, חששנו מחילופי השלטון, אבל בסופו של דבר כל המפלגות שהיו בשלטון- ליכוד, עבודה ואחרים  ראו את מעלה אדומים בקונצנזוס. עברנו דרך ארוכה מאוד. בזמן קצר מאוד, העיר הזאת. אבל עדיין יש לנו דרך ארוכה לצעוד בה כדי להמשיך לפתח אותה. ואני שמח מאוד שהעיר הזאת באמת נמצאת על שביל הזהב, אם נשווה אותה לערים אחרות מסביבנו או אפילו באזור המרכז. העיר שלנו התקדמה מכל הבחינות. איכות הסביבה, תרבות, חינוך, בתי ספר, מסחר, פרויקטים וכדומה, תעשייה. הרבה יותר מהערים אחרות שהן הרבה יותר ותיקות ממנו. אני זוקף את זה לזכות התושבים. שבאמת לוקל פטריוטי ולזכות העובדים שנתנו ממרצם ותרמו יותר מהשכר שהם מקבלים למען העיר הזאת. לכולם הייתה את התחושה הציונית לבנות את העיר הזאת. ולהפוך אותה לעיר ואם בישראל לא רק עוד יישוב.

יש איזושהי החלטה שקיבלת במהלך שנות כהונתך שאתה מתחרט עליה, או אולי היית אתה מעדיף לעשות אחרת?
לא. בעבודה שלי. אני לא מתחרט על מה שעשיתי. אני שלם עם עצמי לגמרי. מבחינה אישית הייתי אולי, וזה אני ממליץ גם לראשי הרשות שבאים אחרי, בסופו של דבר ביתו של האדם זה מבצרו. קצת יותר למשפחה. כי החסכים האלו בסופו של דבר הם יגיעו אליך. יש לי יחסים נהדרים מעולים עם הילדים שלי, אני אוהב אותם, הם אוהבים אותי הם מתעניינים, אני כל הזמן בקשר איתם אבל בכל זאת יש לך את התחושה איפשהו פה במצפון שלא עשית מספיק בשביל הילדים. אבל זה אני קצת מתחרט, שאני אומר,הייתי צריך לתת קצת יותר לילדים מאשר לקריירה הפוליטית שלי או הכלכלית שלי.

בני. אם יום אחד אחד מהילדים שלך ככה יפנה אליך ויספר לך שהוא מתלבט האם לרוץ לראשות העיר? תמליץ לו לעשות את זה?
זה תלוי באופי. תלוי באופי של הילד. מנהיגות זה או שיש לך או שאין לך, לא לומדים מנהיגות, זה בילד-אין. ראש העיר נמצא תחת זוכית מגדלת בהרבה פעמים שלא בצדק, אנשים אומנם בודדים או אחדים תוקפים אותו על כל מיני דברים קטנים שלא משמעותיים בכלל שלא מתייחסים לכלל העשייה של אותו ראש עיר.

בני, יש איזשהו ככה פרט על עצמך שאולי רוב האנשים לא יודעים?
 אני לא יודע אם האנשים יודעים, אני לא אוהב לשבת במקומי, אני חייב לרוץ קדימה. קשה לי, קשה לי לא לעשות משהו. אני שונא את המילה יהיה בסדר. אני שונא את המילים הכל טוב. זה לא, אין אצלי דבר כזה, צריך לעשות בסדר.

אחד הדברים שאני עשיתי כשנכנסתי, אני אמרתי אנחנו חייבים לרתום את הקהילה. וזה היה אחד הדברים החשובים. אם שאלת שאלה, עכשיו נזכר בזה. הקמנו את מד”א, הקמנו את הכבאות, את המשמר האזרחי, בני נוער, מועצת בני הנוער, זה לא היה, מועצת בני נוער עירונית. בתי הספר, הנהגת הורים. כל הדברים הם לא היו. למה? כי אני הבנתי שאם הציבור יהיה מעורב בחיי הקהילה, הוא גם יתרום לקהילה ויהיה אכפת לו מהעיר ויהיה אכפת לו מהקהילה. וזה עבד, זה עובד. ויש לנו עיר נהדרת, תושבים נהדרים שעוזרים, מסייעים לכל אדם ואדם שהוא נצרך ופשוט כיף להיות ראש עיר בעיר מעלה אדומים. העיר הזאת, ברוב רובה עם אנשים נפלאים, שאני חושב אין כזה, אין כזאת עיר שמאכלסת אוכלוסייה כזאת במיטבה במדינת ישראל.

תודה רבה בני. תודה רבה על הכל.