תכירו את ליז דן

היא התחילה לפני 16 שנים כמטפלת והיום מנהלת את תחום המעונות במתנ"ס * על האתגרים, המשברים וגם ההצלחות המרגשות בתפקיד


היא התחילה לפני 16 שנים כמטפלת והיום מנהלת את תחום המעונות במתנ"ס * על האתגרים, המשברים וגם ההצלחות המרגשות בתפקיד ליז דן, תושבת מעלה אדומים כבר 18 שנים, הגיעה לעיר בגיל 24 עם לידת בנה הבכור. החלה את דרכה המקצועית כמטפלת במעון הרכס, שם הובילה כיתה. תוך כדי היא למדה תואר ראשון בחינוך ועברה לנהל את מעון הצפצפה. במקביל המשיכה ללימודי תואר שני וב-5 שנים האחרונות היא בתפקיד מנהלת תחום מעונות ומדריכה פדגוגית. ליז למעשה מתכללת את הניהול של מעונות המתנ"ס. התפקיד כולל סנכרון של מגוון תחומים, מרמת הניהול והתכנון ועד מערך ההדרכה וההכשרה. אלו 2 תחומים שהם בלתי נפרדים אחד מהשני. במסגרת תפקידה היא עוסקת בבטיחות, ביטחון, פניות ציבור, גביה, שימור, גיוס וטיוב כח אדם, עמידה על דרישות חוק הפיקוח, רכש. נותנת ליווי ומענה להורים ולצוותים, ואחראית על מערך הגיבוש, התוכן וההכשרה. ליז מציינת כי "חשוב לנו לגבש את הצוותים ולתת לעובדות במהלך השנה את תחושת השייכות לארגון, היחס האישי והוקרת התודה על העבודה המסורה. בעניין ההכשרה, בעיניי העבודה מול הצוות היא חשובה ביותר- מתן כלים וטיפים, להיות לצידן במצבי חירום או משבר ולתת להן גב. חשוב גם לתת מענה להורים ברמה הפרטנית, ללוות אותם בתהליכים לקראת ועדות אפיון, הדרכת הורים, לסנכרן בין כל הגופים השונים בענייני דרגות ועוד." המודל הזה של תפקיד מתכלל במעונות הינו ייחודי למתנ"ס מעלה אדומים. במתנ"ס רואים במודל הזה חשיבות גדולה כי זה מאפשר קשר עם הצוותים והמנהלות, עם מענה רחב וזמין בכל רגע נתון.

את צמחת ממש "מלמטה", איך זה משפיע על העבודה שלך היום כמנהלת המכלול?
"אני גדלתי במתנ"ס שהוא לעיתים ממש הבית הראשון שלי, חינכתי את שלושת בניי במעונות שלנו. ההכרות המעמיקה עם המקום והתפקיד, מסייעת בשיתוף פעולה לגשר על פערים. אני מכירה כל אחת, את התהליכים שעשתה. זה מאוד מחבר וקריטי כדי לשמר אותן בתפקידן החשוב. ההכרות מקרוב של סדר היום, עם העבודה המאומצת של המחנכות, מסייע לי להבין את המצוקות שלהם, את תהליכי ההדרכה שהן עוברות. זה נתן לי סל כלים מאוד נגיש שמאפשר לכוון ולהדריך. השיח שלי איתן הוא ממקום מכיר, מכיל, אמפטי, לצד המטרה לקדם אותן. אני מרגישה שלעיתים אני הקול שלהן כדי להעביר מסרים החוצה. התפקיד שלי הוא לגרום לכך שמנהלות ומטפלות לא ירגישו בודדות במערכה."
ליז רואה בהדרכה כלי משמעותי בתהליכי העבודה. במעונות מתקיימות ישיבות צוות שעוסקות במגוון נושאים שעולים על סדר היום: גמילה מחיתול, קשיי התפתחות, כלים לצוותים להתמודד בשטח עם האתגרים, לצד שמירה על שגרה טובה. דואגים שתהיה התאמה לתכנית היעדים השנתית, לוודא שכל ילד מקבל מענה ואת מה שהוא צריך בהתאם לגיל ולהתפתחות שלו. לכל ילד מנוהל במעון תיק פדגוגי אישי- לביצוע מעקב אחרי ההתקדמות שלו.

משברים לצד צמיחה
בשנתיים האחרונות תחום הגיל הרך בכלל והמעונות בפרט, עבר משברים רבים ברמה הארצית. משבר הקורונה- ברמה המנטלית נפשית וגם ברמה ההתפתחותית בקרב הילדים, משבר תנאי שכר- שחיקה בשכר המטפלות שאינו מתגמל למול כל מה שהן נדרשות לעמוד בו וכניסת חוק המצלמות. שלושת המשברים האלו הובילו למשבר הרביעי והגדול מכולם - משבר כח אדם. "המשבר שעומד על הפרק הוא מעמד הגיל הרך במדינת ישראל, והוא משפיע על הכל. בתקופות משבר אני אמונה לוודא ולעשות מאמצים לסיוע ולשמור על המוטיבציה, כדי לבלום נשירה ולשמור על כח האדם הטוב שיש לנו." מספרת ליז. "משבר הקורונה זו דוגמא בה חווינו את עוצמות התסכול, שהן היו זקוקות לאוזן קשבת ותמיכה. נכנסתי למעונות לסייע ולעבד את ההנחיות. היו תהליכים מנטליים עמוקים עם הצוותים והמנהלות וגם עם ההורים. היה מרגש לראות יוזמות של הורים שראו
את המצוקה, והתנדבו על מנת שלא נאלץ לסגור כיתות."

לצד הקורונה, גם כניסת חוק המצלמות לפני שנה וחצי יצר אתגרים חדשים. הכלי של מצלמות פגע בדיאלוג הפתוח ומערכת היחסים בין צוות להורים שהתבססה על אמון. "אנחנו מתמודדים היום ומנסים לגשר על הפער הזה, שבו אנחנו מזמינים את ההורים בשקיפות ובגילוי נאות להיכנס למעון, להצטרף לשותפות הורים, להיות חלק מסדר היום של הילדים. מרגע התקנת המצלמות זה ערער את מערכת היחסים, בעיניי זו רעידת אדמה בפני עצמה. מי שנפגעות (לצד הזכות של ההורים להיות מעורבים), זה אותן נשים שפוגשות את הילדים מידי יום", מתארת ליז. "אירוע אמילי שקרה פה בעיר הוא טראומה עירונית. אירועי קצה שמתפרסמים, פוגעים ביוזמות הנהדרות ובתהליכים החינוכיים הטובים שמתקיימים בשגרה, עם מחנכות נהדרות שנותנות את הנשמה לילדים. אסור שהבנות ירגישו חשודות כל הזמן, הן זקוקות לאמון ותמיכת ההורים בחינוך הילדים ולא פעולות חקר ושיטור. לצערי דווקא לסיפורים החיוביים אין מקום ובמה תקשורתית. חשוב שהורה יבין שגם למחנכת מדהימה ומסורה יהיה קשה להגיע לעבודה כשנמצאת תמיד בגדר חשודה." סביב הסוגיות האלה, בימים אלה שוקדים ברמה הארצית, העירונית וגם נקודתית בכל מעון- כיצד להביא למודעות ולתפיסת תפקידן החשוב של המחנכות. "אני בטוחה שבבוא הזמן השיח הציבורי על הגיל הרך יקבל תאוצה, מעמד והכרה. שכולם יראו בתפקיד של המחנכות כמשמעותי וחשוב, כמו שמגיע לו. הגיע הזמן שבמדינת ישראל יתייחסו לנושא הזה בצורה רצינית וישפרו גם את תנאי השכר."

במתנ"ס הבינו את גודל המשבר, ובסיוע הרשות המקומית הרימו את הכפפה. בשנה האחרונה פעלו במודל משולב של בלימה, שימור וגיוס. הוקמו וועדות פונקציונליות בכמה דרגים מקצועיים וכלכליים
כדי לטפל בגיוס כח אדם ושימורו. "הבנו שעם גודל המשבר הנוכחי של מצוקת כח אדם, אנחנו לא נקבל את הישועה מהממשלה ומשרד החינוך. השיח מתקיים במקביל ברמה הארצית אבל קצב הטיפול בו הוא איטי. יצרנו קשר עם חברות כח אדם, הוצאנו קמפיינים במעלה אדומים והסביבה בפלטפורמות שונות, יצרנו קשר עם לשכת התעסוקה ומכללות לחינוך, השתתפנו בירידי תעסוקה, יצרנו קשרי עבודה עם תלמידי י"ב, שיתפנו
את כל צוות עובדי המתנ"ס לסיוע לגיוס עובדים בתמריץ של מענק. בעיקר שילבנו ידיים עם עיריית מעלה אדומים, ראש העיר בני כשריאל וסגנו גיא יפרח, ישבו עם הצוותים שלנו ולמדו את הנושאיםמקרוב. בזכות המאמצים הללו הצלחנו לייצר סל הטבות לכל המטפלות שלנו שהוא ייחודי למעונות המתנ"ס. זה כולל הנחות במגוון שירותי המתנ"ס, מענק התמדה חודשי גבוה, מנוי שנתי לקאנטרי, הכרה בוותק קודם והשקעה בפעילות שיא לצוותי החינוך שלנו. בקיץ הקרוב בסיום שנת הלימודים נפנק את הצוותים שלנו בגיבוש הכולל לילה במלון, טיולים ועוד הרבה הפתעות." בתוך כל הקשיים של ההתמודדות עם משבר הכח אדם, מתארת ליז גם הרבה נקודות של עוצמה: "המנהלות המצוינות שלנו הצליחו להחזיק את איכות העבודה במעונות ועבודת הצוותים בצורה בלתי רגילה. יש לנו מחנכות ותיקות שנמצאות איתנו שנים רבות במסירות אין קץ. חשוב לי לציין גם את הנוער המדהים שלנו, שמגיע, מתמיד, לומד ועובד באהבה גדולה עם הילדים. הם מחויבים ומסורים לעבודה, צומחים איתנו עד הגיוס והפכו להיות חלק בלתי נפרד מהצוותים שלנו."

ספרי על רגע של נחת בתפקיד
 "לצד ההתמודדות שלנו עם המשברים, היה למתנ"ס שלנו ולאגף גיל הרך שליחות אמיתית עבור ילדי והורי כיתת אמילי, שנפגעו ממה שקרה שם. בתמיכה של אגף החינוך בעירייה, החלטנו לקחת על עצמנו את האתגר של פתיחת כיתה חדשה עבורם וכולם התגייסו לטובת הדבר הזה. על אף המצוקה החריפה שלנו בכח אדם, העברנו מטפלות איכותיות מהמעונות שלנו בחלמיש ובצפצפה, ובעבודה
בפרק זמן קצר מאוד, נעשו מאמצים כבירים מול הפיקוח, בסיוע ובשיתוף אגפים בעירייה והמתנ"ס, נערכנו לפתיחת הכיתה. זה כלל הצטיידות, שיפוץ וכל מה שנדרש, עד להכרה וקבלת סמל לכיתה,
המאפשר להורים קבלת דרגות סבסוד. עשינו גם תהליך עמוק עם הורי אמילי טרם פתיחת הכיתה ואנו מלווים אותם באופן צמוד."

יחד עם המשימות של סגירה וסיום שנה, ליז וצוות המנהלות עובדות עם הפנים קדימה לשנה"ל תשפ"ג. "אנחנו נמצאים בעיצומו של תהליך איתור, מיון וגיוס כח אדם בוגר ואיכותי. לשמחתי יש הענות הולכת וגוברת. אנחנו מצליחים לשמר את הצוות הוותיק והטוב ויש גם כניסה של כוחות חדשים ממש טובים לתוך המערכת. לקחנו את הנושא בשיא הרצינות והוא עומד בראש סדר היום של כל מטה המתנ"ס, יש לנו שיתוף פעולה פורה ואיכותי עם הדרגים הגבוהים ביותר בעירייה ובעיקר עם אגף החינוך, כי כולם מבינים את חשיבות השמירה על מעונות המתנ"ס."